הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

חללי ערד במלחמת יום הכיפורים

מאת: מערכת עיתון הצבי writer
תאריך: 2011-10-06 11:25:25

חללי ערד במלחמת יום הכיפורים
"חללי ערד במלחמת יום הכיפורים"

זה קרה ב- 6 באוקטובר1973, ביום אחד פרצה מלחמה, מלחמת יום הכיפורים, בהתקפה של צבאות סוריהומצריםעל ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי האש נמשכו עד ה-26 בחזית המצרית ועד 1974 בחזית הסורית.המתקפה הערבית שפתחה את המלחמה הפתיעה את ישראל בעצם קיומה. למלחמה היו השפעות פוליטיות ומדיניות רבות. היא היתה בין הגורמים העיקריים למהפךבמערכה הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים. המלחמה התאפיינה בשימוש בטקטיקותובטכנולוגיות חדשות וגם ביטאה תפישה אסטרטגיתומערכתיתחדשה ביחס להתמודדות עם ישראל, בייחוד מצד מצרים. בצער רב, שכלה מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים מעל ל-2000 חיילים שנפלו בקרבות למען השלום והביטחון במדינה. גם עירנו ספגה אבידות, המשפחות עד היום כואבות את האובדן, אובדן של שכול לעולם אינו נגמר.

ואלו שנפלו בעת מילוי תפקידם...

  סגן הדר פומרנץ ניצן ז"ל

ניצן, בן יהודית וחיים, נולד ביום כ"ה בחשון תרצ"ו (23.11.1935) בחדרה. למד בבית הספר היסודי בחדרה ולאחר מכן  סיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי בכפר-הנוער בן-שמן. ניצן היה תלמיד נבון וחרוץ. הוא היה חובב מוסיקה וניגן בחליל ובמפוחית פה. בשעות הפנאי עסק בבניית דאונים ואף היה חבר במועדון התעופה בחדרה וכן היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". מטבעו היה אדם אופטימי, עליז ושמח בחלקו. הוא היה מוכן תמיד לעזור לזולת והיה ישר ובעל מצפון. בתום הלימודים בבית-הספר התיכון הצטרף, יחד עם חבריו בתנועת הנוער, לקיבוץ דן, שבגליל העליון.

ניצן גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1954והוצב לבקשתו, בנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים ובתום הקורס עסק בהדרכה. אחרי-כן השלים קורס קציני חי"ר וקורס צניחה. ניצן היה חייל ומפקד מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. הוא שימש דוגמא לפקודיו במזגו הטוב ובסבילותו והיה מסור ודואג להם. מעולם לא התלונן על קשיים ולחבריו נהג לספר כי "מצא את מקומו" בצבא ובנח"ל. בתום שירות החובה התנדב לשרת שנה אחת בקבע.

משסיים את שירותו חזר לקיבוץ והחל לעבוד כמכונאי במוסך. בשנת 1960נשא לאישה את חברתו תלמה, בת קבוץ דן. ניצן היה חובב טיולים. במשק קנה לו שם של "בעל ידי-זהב" והיה מתקן ובונה חפצים וכלים במו ידיו. בשעות הפנאי נהג להאזין למוסיקה ויותר מכל אהב מוסיקה קלאסית. במסגרת שירות המילואים השתלם ניצן בקורסים שונים ובמלחמת ששת הימים לחם בגזרת הצפון כקצין נ"ט. בתום הקרבות הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בקיבוץ דן שימש מספר שנים כמנהל המוסך. משרכש המשק קטפות כותנה, עבר לעבוד באחזקתן והיה מסור מאוד לעבודתו. בשנת 1965החל ללמוד בקורס למרכזי מוסכים של ההתיישבות העובדת, במדור ללימודי-חוץ של הטכניון בחיפה. בתום הקורס הוסמך כמנהל מוסך מקצועי. אחרי-כן המשיך להשתתף בסדרת השתלמויות מטעם המשק וסיים בהצלחה קורס חשמלאות רכב. בשנת 1970עזב את המשק עם אשתו וילדיו ועבר להתגורר בערד. כאן עבד במפעל למוצרי פלסטיקה ושאף להקים מוסך משלו. ברבות הימים פתח, יחד עם חבר, מוסך לתיקוני רכב. ניצן היה והשקיע את כל מרצו וזמנו בעבודה. ואמנם, עד מהרה הפך המוסך למפעל משגשג וניצן נודע כבעל מקצוע מעולה, הגון ואחראי. במלחמת יום הכיפורים שירת ניצן כקצין נ"ט ולחם באזור רמת-הגולן. בהפגזה שנחתה על יחידתו מצפון לתל פארס, בשעה שניסה להתקשר באלחוט, נפצע ניצן בראשו מרסיסי פגז והועבר במצב אנוש אל בית החולים בצפת. מאמצי הרופאים להצילו לא צלחו והוא מת מפצעיו ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים והורים.

רב"ט כהן מוטי (מרדכי) ז"ל – בעל צל"ש הרמטכ"ל

מוטי (מרדכי), בן אסתר ואהרן, נולד ביום ה'  באדר תש"א (4.3.1941), במליה אשר בספרד. בני משפחתו עלו ארצה בשנת 1947, אך כיווןשחלה, נאלץ מוטי להשאר בצרפת, שהיתה תחנת הביניים בדרך עלייתם. בצרפת נשאר כארבעשנים ובהיותו כבן עשר עלה ארצה עם משפחתו המאמצת בשנת 1951. את שנתו הראשונה בארץעשה יחד עם משפחתו, שגרה במעברת חדרה. כעבור שנה עקרה המשפחה לפרדס חנה, ושם החלמוטי את לימודיו בבית-הספר היסודי-דתי "ישורון". בשנת 1955 הצטרף לחברת הנוערבקיבוץ עין חרוד ושם סיים את לימודיו. מוטיהגיע ארצה אל משפחתו הענפה ואז החל תהליך ההקלטותבארץ החדשה, בעלת המנהגים הזרים והשפה הקשה. תוך שנה הצליח להתאקלם ונכנס בעוללימודים סדירים. בזכות אופיו הנוח, חביבותו ונימוסי 'חו"ל' קנה במהרהחברים רבים במולדת החדשה. מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1958 והתנדב לנח"ל כחבר גרעין. לאחרשירות של שנתיים בנח"ל הוצב ליחידה אחרת. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הצטרף למשק "אלומות" אך בשנת 1961 התפרק המשק ומוטי חזר לבית הוריו בפרדס חנה. במשך שנתיים עבדכמנופאי, לאחר שנשא לאישה את מרים חברתו ולאחר שנולדה בתםהבכורה, אתי, החליט לעזוב עבודה זו. בחיפושיו אחר מקום חדש לבנות בו את ביתו נתקל בשם ערד, ורעיון העיר המוקמת "במדבר"  כבש את לבו. מרים ומוטי עברו בהצלחה את מבחני הקבלה והתקבלו כ'חברים' בעיר החדשה, שעמדה אז בשלבי הקמתה הראשונים. תחילה מצא עבודה כנהג כחברת "סולל בונה", בהובלתפועלי החברה בקו באר-שבע-ערד. לאחר שנולד בנו דוד החל מוטי עובד כנהג מונית.כעבור שנה פרצה מלחמת ששת הימים ומוטי התייצב לשירות, למרות שלא נקרא. הוא הגיעבכוחות עצמו למחנה של יחידתו ושירת שם בתפקיד סמל רכב במשך כל המלחמה. ההתעוררותהגדולה שפקדה את העם לאחר המלחמה אחזה גם בו. כשראה מה גדול המחסור בכוח אדם בצה"ל,החליט להתנדב לשירות בצבא הקבע. לאחר תקופה של שירות פעיל בסיני השתחרר וחזר אלמשפחתו, אשר סבלה מאוד מהעדרו עקב תפקידו. בשנת 1968 הוצב ליחידת מילואים בחילהשריון. הוא התקבל לעבודה בחברת התיור "תור-ערד" והסיע טיילים בסביבות ערד ובסיני בשנת 1970 התפרקה החברה ואז החל עובד כנהג אמבולנס בערד. מוטי היה איש חברה חביב ונעיםהליכות, אתשעות הפנאי שלו הקדיש לתחביב של ריקוע בנחושת. יצירותיו בתחום זה מעידות עלטוב-טעם וכישרון והן ממלאות את ביתו כיום ומצויות בהרבה בתים של חבריו בעיר ערד. במלחמת יום הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה הקשים בסיני. על פעולותיו במלחמההוענק לו ציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בפרדס-חנה. השאיר אחריו אישה, בתובן, הורים, אחיות וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

 רב"ט פרץ ראובן ז"ל


ראובן, בן רבקה ורפאל, נולד ביום ט' בתשריתש"ו (16.9.1945) בסליון שבבולגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948.
הוא למדבבית הספר היסודי על שם יוסף חיים ברנר בכפר סבא והמשיך בלימודיו בבית הספר התיכוןחקלאי בבן שמן.
הוא היה נער טוב לב, ישר וחברותי. רבים חיבבו אותו בשל מזגו הטובוידידותו הכנה. תמיד היה בן מסור להוריו ואח טוב לאחותו. האהבה ביניהם היתה רבה.
ראובן גויס לצה"ל במחצית יוני 1963 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונותהשתלם בקורס לקשרים גדודיים, בקורס מ"כים חי"ר ובקורס צניחה.
לאחר שסיים אתשירותו הצבאי הסדיר עבד כדי לאסוף כספים למימון לימודיו באוניברסיטה בפקולטהלחקלאות. אולם בשל המיתון נאלץ לעזוב את מקום עבודתו בתל אביב ועקר לערד. ימיוהראשונים בערד היו קשים, אך בהיותו שתקן ומסוגר מטבעו, לא סיפר לבני משפחתו דברוחצי דבר והם לא ידעו על הקורות אותו ועל קשייו. עד מהרה מצא עבודה במפעל "תמרות"שלחוף ים המלח. הממונים עליו חיבבוהו מאוד על שהיה עובד טוב, דייקן ואחראי.
לאעברו חודשים מעטים ופרצה מלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים לחם בשורות הצנחניםבבית הספר לשוטרים ועל "גבעה התחמושת" בירושלים. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידוומילא כל משימה שהוטלה עליו בדייקנות. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אותמלחמת ששת הימים".
לאחר ששב מהמלחמה נאלץ לעזוב את מקום עבודתו והחל לעבוד בבארשבע, במשרד לאבטחה, חקירות ושמירה. בזכות חריצותו ושקדנותו הרבה עלה אט אט בסולםהדרגות ולאחר שנים מעטות נתמנה למנהל אזור הדרום של החברה. הוא ידע לעבוד ללא ליאותולעשות לילות כימים בשירותה של החברה. במחשבתו הבהירה ובתפיסתו המהירה ידע להסיקמסקנות הגיוניות ולהסיר מכשולים מדרכו.
במלחמת יום הכיפורים השתתף ראובן בקרבותנגד המצרים גם ממזרח לתעלת סואץ וגם ממערב לה. בימי המלחמה הראשונים השתתף בחילוץחיילי המוצב "בודפשט", שבגזרה הצפונית של תעלת סואץ.
ביום כ"ח בתשרי תשל"ד(24.10.1973), מספר שעות לאחר שהפסקת האש השנייה נכנסה לתוקפה, נקלעו ראובן וחבריולמלכודת בתוך העיר סואץ. במהלך הקרב פגע טיל ישירות בנגמ"ש של המג"ד וראובן נהרגבמקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
 

סרן גבריאל (גבי)קורצברג ז"ל

גבריאל (גבי), בנם-בכורם של אלפי ושלמה, נולד ביום ט"ו בשבט תשי"א (22.1.1951) בקיבוץ נחשונים. הוא למד בבית-הספר בקיבוץ ואת לימודיו העל-יסודיים השלים במוסדהחינוכי "חוף השרון" בקיבוץ יקום. שמו ניתן לו לזכר בן דודתו, שנפל במלחמת השחרור,בקרב על הראדאר הסמוך לקריית ענבים.
ילד עירני ורגיש היה גבי ומשחר ילדותו הגהחיבה רבה לטבע, בנייה, הרכבהומנגנונים. גם "סוחר" קטן היה וידע איך להשיג דברים. הוא אסף גרוטאות ברזל, מפתחות ומנעולים, גפרורים, בולים ומטבעות. גבי לא היה תלמיד שקדן במיוחד. יותר נכוןלומר שניחן בתפיסה מהירה, בשכל חריף, בסקרנות לדעת וברצון להתמודדות אינטלקטואלית.  בשל כל אלה יותר מאשר בשל שקדנותו, נחשב תלמיד מצוין.
נוסף ללימודים הרבה לשחותבבריכה והשתלם בקורס מיוחד למצילים חובבים. הוא אהב להאזין למוסיקה קלאסיתול"ביטלס", למד נגינה בפסנתר ואחר-כך ניגן בקרן-יער.  "כל מה שיצא מתחת ידו היה טוב ויפהומושלם", מספרים בני משפחתו.
גבי היה מסור לחבריו והם ידעו שתמיד יוכלו לסמוךעליו. גם בתנועת הנוער של "השומר הצעיר" היה פעיל ואף הדריך. אביו של גבי סיפר, שבעת חופשה מן המוסד החינוכי, ישב גבי עם אמוושקד על לימוד השפה הצרפתית. נער רב-צדדי ומעמיק חקור היה. באחד הסיורים שערכותלמידי המוסד בבית-הסוהר בתל-מונד, התקשר גבי עם נער עבריין. הוא שמר על הקשר עםידידו הצעיר, דיבר עליו ועל מצוקת בני הנוער ועשה כל שביכולתו לסייע לאסיר הצעיר. הוא היה גבה-קומה וטוב מראה, רציני ונבון, כן, מסור להוריו ואח טוב לאחותוולאחיו.
גבריאל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1970 והתנדב לחיל השריון. אהבה רבה רחשלחבריו ליחידה וגם לכלים שהיו באחריותו. הוא השתלם בקורס למפקדי טנקים וסיימובהצטיינות. ביחידתו נודע כחייל מעולה המבצע כל משימה המוטלת עליו בלא דופי.  בפברואר 1971 נשלח בהמלצת מפקדיו לקורס קצינים. במהלך הקורס קבעו הרופאים, שישלהוריד את הפרופיל שלו. גבי התעקש, נאבק בהחלטה, ויצא כשידו על העליונה. לאחר תוםשירות החובה שלו שירת זמן מה במסגרת צבא-קבע.
באוגוסט 1973, כשהשתחרר, אמר גבילהוריו כי רצונו ללמוד הנדסה. כהכנה ללימודיו החל ללמוד אנגלית. הוא חזר לקיבוץ, עבד כחקלאי, והחל לתכנן את המשך חייו. מלחמת יום-הכיפורים שמה קץ לכל החלומות. המלחמה פרצה וכוחות צה"ל עומדים בקרבות מרים - וגבי בקיבוץ, ממורמר על ש"שכחואותו". מקץ 30 שעות טלפן לממונים עליו ונפרד מהוריו.
הוא נשלח לחזית הצפון ולחם שםכמפקד טנק. חבריו לקרב מספרים, שניסה לארגן את שארית הכוח והאיץ בלוחמים להתקדםבשטח.
ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נהרג סגן גבריאל בקרב עקוב מדם, באזורמזרעאת בית-ג'אן והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.
השאיר אחריוהורים, אח ואחות.
 

סמל רן שוחט שכטמן ז"ל

רן, בן שמחה וצבי, ממשפחת מייסדי פתח-תקוה, נולד ביום ח' בתמוז תש"ג (11.7.1943)בפתח-תקוה. למד בבית-הספר פיק"א בעיר והשתלם בבית-הספר התיכון מקצועי"אורט" בתל-אביב, במגמת אלקטרוניקה. בבית הוריו חינכוהו להוקיר את חיי העבודה, יושר וצניעות. כך עוצבה דמותו וכך הכירוהו חבריו - אדם ישר, צנוע, חרוץומסביר פנים לכל, שמצב רוחו טוב תמיד. הוא היה איש רעים וידידים רבים היו לו, שקשרעמם קשרים עמוקים, ולא הסתפק בהיכרות שטחית. מיושב היה בדעתו ונבון. הוא היה בעלנפש רגישה וחוש אסתטי, אהב להתבונן בנופים וליהנות ממראה עיניו, ואף הרבה לבקרבתערוכות ציורים ולהאזין למוסיקה קלאסית.
רן גויס לצה"ל בתחילת מאי 1961 והוצבלחיל האוויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס לטכנאי ציוד קשר. ביחידתו נחשב חיילממושמע, טכנאי טוב ועובד מסור לתפקידו. כתב עליו מפקדו בחוות-דעת: "יש לו רצון עזלהתגבר על בעיות שמתעוררות בעבודתו. הוא נוח לחבריו, שקט ומנומס. הוא למד במהירותאת החלק המעשי של המקצוע, יעיל בעבודתו ושומר על רכוש הצבא". בתעודת השחרור שלומהשירות הצבאי הסדיר כתב מפקדו: "הוא בעל אופי שקט, מסור, בעל יזמה וטכנאיעצמאי".
לאחר ששוחרר הוצב לחיל השריון, השתלם בקורס קשרי שריון, והיה בו חניךמצטיין. לאשתו מאירה היה בעל מסור ולבנו הקטןרועי היה אב אוהב, שהקדיש לו הרבה מזמנו.

לאחר השחרור פתח בפתח-תקוה חנות למכשירי חשמל וטלוויזיה. לאחר שניםאחדות עקר עם משפחתו לערד וניהל עם אביו את מלון "נוף ערד". הוא הצטיין במעשיו וזכהלשבחים רבים על חריצותו ועל הבנתו הרבה.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלחעם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות בציר הצפוני, בתפקיד טכנאי קשר בזחל"םהפיקוד של הגדוד. לאחר ארבעה ימי לחימה קשה ביותר, ובהם קרבות פנים-אל-פנים, התארגןהגדוד ללינת לילה.
בשעות הבוקרהמוקדמות של יום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) בצומת קנטרה-בלוזה, פגע פגז בזחל"םשלו ורן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בערד.
השאיר אחריו אישהובן, הורים, אח ואחות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחההשכולה כתב מפקדו: "רן ז"ל הסתער בזחל"ם קדימה, יחד עם הסמג"ד והפלוגה שאיתם, חיסלו53 חיילים של הקומנדו המצרי, מתוך ה-60 שהיו שם, דבר שגרם במישרין לצמצום פעילותהקומנדו המצרי לאחר מכן. אין מלים בפי לתאר את רן, את תכונותיו, את מעשיו ואתפועלו. קצרה היריעה, אך עוד יסופר וידובר במעשיהם של רן וחבריו באותו קרב. זכרו שלרן היקר יהא תמיד חקוק עמנו"".

רב"ט משה קרן קרנקנורטר ז"ל

משה (מוישל'ה), בן רחל ויעקב, מניצולי השואה, נולד ביום ח' בתשרי תשי"ב (8.10.1951) בשצ'צ'ין שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת1956 . הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם יאנוש קורצ'אק בבאר-שבע. לאחר שסיים אתלימודיו בבית-הספר היסודי, החל משה לעבוד בשעות היום בזיגוג מכוניות, והמשיךבלימודיו בשיעורי-ערב, כשהוא שוקד שעות מרובות על תלמודו. הוא היה חובב ספורט, ואהבבעיקר כדורגל. תקופה מסוימת נמנה עם חברי נבחרת הנוער בבאר-שבע והשתתף בתחרויותרבות. חבריו חיבבוהו מאוד וידעו שניתן לסמוך עליו בכל עת, בסיוע ובעצה טובה. הואהיה חברותי וקל להתיידד, מאיר פנים לכל אדם וחביב על הבריות.
משה גויס לצה"לבתחילת פברואר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פטון". הוא היה אהוב מאוד על חבריו, תמיד התנדב לכל משימה, וכל אשר הוטל עליו עשהבנאמנות ובלי להתאונן. ביחידתו שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. במשך כלתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב להם ולא סיפר דבר עלהאימונים הקשים כדי שלא לצערם.
לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר עבד כמפעיל במפעלהכימי "פריקלאס" שליד ערד. הוא עבד קשה במשמרות, ביום ובלילה, והממונים עליושיבחוהו על שהיה אחראי וידע לעשות את מלאכתו באמונה, בחריצות רבה, בדייקנותובשקדנות. הוא היה מצניע לכת, עניו ואהב את הפשטות. תמיד היה שמח בחלקו ולא הלךבגדולות.
בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו מינה, והיה לה בעל למופת, כפי שהיה בןנאמן ומסור להוריו, שרחש להם אהבה רבה וכבוד רב.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היהבמשמרת עבודה במפעל. ברגע שקיבל את צו-הקריאה חש עם אנשי יחידתו לחזית בסיני, לפנישהספיק להיפרד מבני משפחתו.
בקרבות על פריצת הדרך לגדה המערבית של תעלת סואץ, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפל משה בקרב בצומת "טרטור-לכסיקון". תחילה נחשבכנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע.
השאיראחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחההשכולה כתב מפקדו: "משה מילא את תפקידו כטען-קשר בטנק, במסירות רבה, בקור-רוחובאומץ לב, והיה דוגמה ומופת לצוותו ולחבריו".