הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

אסון הסנפלינג

מאת: מערכת עיתון הצבי writer
אודות הכתב: מערכת עיתון הצבי
תאריך: 2017-11-26 10:28:17

אסון הסנפלינג
"אסון הסנפלינג"

יצחק דביר פיינה, בנם של רונית והרב יהושע פיינה, ראש אולפנת בני עקיבא בערד, יצא ליום כיף במרכז המבקרים של מצפה רמון, סליד מלון בראשית, עם חבריו לעשות סנפלינג. תוך כדי הדרכה לחבריו הוא הלך כמה צעדים אחורה, החליק ונפל אל מותו.

 

ביום חמישי שעבר בשעה 13:26, התקבלה הודעה במד"א על נפילתו של יצחק דביר. חובשים ופרמדיקים של מד"א שהוזעקו למקום ניסו להעניק לו טיפול רפואי ראשוני אך נאלצו לקבוע את מותו בזירה.

"כשהגענו למקום ראינו בתחתית הצוק גבר כבן 22 מחוסר הכרה, הגענו אליו רגלית עם ציוד רפואי דרך שביל צדדי על מנת לנסות ולהעניק לו טיפול רפואי", סיפרו נתנאל דחבש ושמעון אקנין פרמדיקים של מד"א. "הוא סבל מפגיעה רב מערכתית קשה ולצערנו היה ללא סימני חיים ולא נותר לנו אלא לקבוע את מותו", אומרים הפאראמדיקים של מד"א נתנאל דחבש ושמעון אקנין.

רועי לוי, מדריך הסנפלינג וחברו הטוב של יצחק דביר, סיפר:

"הוא בכלל לא תכנן לגלוש, הוא לא היה בעמדה. תוך כדי הוא דיבר עם מעיין ואופק, שני חברה שהדריך אותם, הוא ניסה להוציא את מכשיר החיכוך ומהתנופה של המשיכה, הוא מעד כמה צעדים אחורה ונפל לכיוון המצוק". רועי לוי עמד לידו בזמן הנפילה.
"התחלנו מיד לטפל באירוע", אומר רועי וממשיך: "ניסינו לעצור דימומים ולהחיות אותו".

לבית משפחת פיינה הגיעו אלפי מנחמים מכל רחבי הארץ, כאלה שהכירו את החיוך הרחב של יצחק דביר ואת הצחוק מלא החיים. חבריו הקרובים מספרים על בחור כריזמטי ומנהיג מלידה, על המדריך מהישיבה התיכונית שהפך בתוך חודשים ספורים לדמות להערצה.

רונית פיינה, אימו, סיפרה: "דביר אהב לצחוק, אהב לחיות, גלש בים, גלש בסנפלינג, טייל, בילה, נסע לחו"ל, אירח את כל החברים שלו, אהב כל כך לצחוק ולשמוח. הצחוק שלו היה עם הרבה עומק.

ההמונים שזרמו לבית המשפחה סיפרו את הסיפור כולו. דביר, הילד שאיחד את כולם איננו, בגלל רגע אחד של חוסר זהירות, רגע אחד שאף אחד לא יכול לעכל.

הרב יהושוע פיינה, אביו, סיפר: "כשאימי הגיעה היא אמרה, העולם הזה הוא מסגרתי מדי בשבילו, הוא היה מחוץ למסגרת, הוא היה צריך להמשיך, להתקדם, לעוף הלאה".

יצחק דביר פיינה התחיל את עבודתו בישיבה התורנית בירוחם חודשים ספורים לפני מותו. ראש הישיבה, הרב יאיר, ספד לו בהלווייתו:

"ידעת להגיע בבוקר לאחר שהפגשת עם התלמידים בערב ולשים לב לתלמיד מסוים שהפנים שלו נפולות. אולי עובר עליו משהו והם היו צריכים לפעול על פי ההנחיות שלך. הדבר שייחד אתך זה שמחת החיים שלך. יש אנשים שהם גומלי חסד מתוך מקום של רחמנות, מתוך מקום שאולי מנמיך את כוחות החיים. אתה היית בעל חסד ולב ענק ממקום מלא חיוניות. יצחק דביר היקר והאהוב, לא חשבנו שהמפגש איתך יהיה כל כך קצר וכל כך מהר נאבד ונפסיק לפגוש את כל הטוב שבך. אתה השארת לנו המון טוב. השארת לנו את הדרך איך לצמוח מהמקום הקשה הזה. השארת כלים איך למלא חיים בחיוניות , שיש בהם עצמה, שיש בהם אנרגיות, שיש יושר וכנות ולב ענק, אז אולי נצליח לצמוח מהמקום הכואב הזה. תודה לך יצחק דביר היקר והאהוב".

חברו מהצבא, ידידיה, ספד לו:

"אח יקר, לפני כשלוש וחצי עמדה חבורה של נערים צעירים לא רחוק מכאן. התחלנו טירונות ומסלול והסוף ידוע. שם בלילות לא נגמרים, למדנו לגלות אותך. עם חיוך כובש ועיניים מנצנצות, לפעמים חסר מעצורים ולפעמים רגיש בטירוף. לעולם לא היית שחצן, היית שקט מחויך, ידעת לתת מילה טובה ועם הרבה שמחה פשוט סחפת אותנו. אני יודע שאומרים זאת על כל צוות, אבל בזכות מה שעברנו, נוצרה משפחה, במובן הכי עמוק. אהבת אנשים, בפשטות, כמו שהם".

אביו, הרב יהושוע פיינה, ראש האולפנא בערד ספד:

"כמה היית מסור למשפחה, זכרת לכל אחד כל דבר, ידעת לשלוח את ההודעה למקום הנכון, להרים טלפון בזמן הנכון, אתה בן משפחה מדהים. קראו לך מלך. כמה טבעי, אי שם בתוך המכתש, במקום הכל כך טבעי לך והאהוב עליך. במקום העצום הזה, עלית השמיימה בסערה....נלקח מאיתנו ארון הקודש. אני רוצה לבקש ממך סליחה בשמי ובשם רונית, אמא, בשם האחים והאחיות, הסבתות, הסבא וכל המשפחה. אנחנו אוהבים אותך, מעריצים אותך. השארת לנו זרקור, לבנות את חיינו, זרקור ענק. נלך איתו ובעזרת השם, נמצא את הכוחות. הקב"ה ייתן לנו אותם. קשה עלי פרידתך. לך בשלום".