הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

איש של שלום ואהבה

מאת: מערכת עיתון הצבי writer
תאריך: 2011-09-02 09:57:13

איש של שלום ואהבה
"איש של שלום ואהבה"

שלום היימן, רב פעלים, מתמחה בתחומים שונים ומגוונים, אדם מרתק ומרגש. לא תמיד נקרה בדרכך אדם בעל יכולת מלאת עוצמה לעטוף את העולם בחיבוק אחד גדול ואוהב, שלום, מלא באהבה למשפחה שלו, למשחק, לאנשים ולחיים בעיקר.על משפחתו הוא מספר באהבה עצומה, כל מילה מרגשת והוא נרגש, הוא אוהב את ילדיו, את כלתו ונכדו, את אישתו ואת החיים, הוא חי אותם במלוא הדרם.


 הוא מספר: " המוטו שלי בחיים הוא הפתגם : "טוב שם משמן טוב" , בהסבר פשוט הוא אומר: שמו של אדם לאחר לכתו מהעולם, זה הדבר היחיד שנשאר אחריו, זה מה שמוביל אותי בחיים, אני מעדיף שלא תאמר האמרה  "ברוך שפטרנו".


 בעקבות פעילותו הענפה בתיאטרון בעיר, שלום מהשחקנים הותיקים בערד, למעשה הוא בין המקימים הראשונים של התיאטרון במתנ"ס, שנחל הצלחה גדולה מאוד בהפקותיו על גבי השנים.


הוא מספר לי : " מה שאני עושה, מוציא אותי מהקופסא, גורם לי לצאת החוצה ולעשות את מה שאני אוהב, החיים שלי אינם מסתכמים בבנאליות, זה מה שעושה אותי מאושר".


אז איך למעשה התחיל הרומן עם התיאטרון?, אני שואלת, ושלום בחיוך נכנס לדפי ההיסטוריה של חייו, לפני כ-22 שנה,כהורה פעיל, שימשתי כיו"ר ועדת ההורים של ביה"ס "אבישור" בערד, בני אסף , למד בביה"ס ויחד עם קבוצת חברים טובים, שאנו בקשר הדוק עד היום וביניהם : יעקב צרפתי, ז'רמן, לאה פרג' וירדנה אישתי, החלטנו להקים תיאטרון קהילתי השייך לביה"ס 'אבישור'. מיכל יהודה היתה הבימאית, גם בביה"ס "חלמיש" באותו הזמן פעלה קבוצת תיאטרון קהילתית, שגם אותה מיכל ביימה.


כעבור חצי שנה של עבודה, העלנו הפקה גדולה מאוד : "בוסתן ספרדי", זו היתה הצלחה מסחררת, היו הדים חיוביים בעיר.לאחר ההצלחה הגדולה עם עלייתה של ההפקה בוסתן ספרדי, קבוצת התיאטרון של אבישור ידעו שהם בדרך הנכונה. שלום מספר : " לא ידעתי כלל שיש לי כישורי משחק, עם המשחק הבנתי שישנם הכישורים" שלום הוא אחד מהשחקנים הטובים שפגשתי. הוא משחק את המשחק מתוך מקום אמיתי של כנות, נשמה ואהבה לתחום, ומהמקום הזה, רק כך לדעתי, יכול שחקן להצליח.


שנה לאחר מכן, כתבה קבוצת התיאטרון את המחזה : "עליה וקוץ בה" המחזה דיבר על החיים שלנו, כישראלים במדינה. שלום מספר ואני רואה כיצד הזיכרונות הללו ממלאים את נפשו. לאחר המחזה שעלה, קבוצת התיאטרון החליטה להשתדרג ולהתאחד יחד עם קבוצת התיאטרון של ביה"ס "חלמיש", כך למעשה קמה קבוצת התיאטרון של המתנ"ס, שמאז ועד היום, ניתן לראות את הפקותיה, אומנם בשינוי פני האנשים, אחרי הכל, מעל לעשרים שנה חלפו, אך התיאטרון כאן, חי ונושם.


כמובן שלאורך כל הדרך, מיכל יהודה ליוותה את הקבוצה, היא היתה הבימאית ולימדה את הקבוצה במשך שנתיים משחק מהשורשים, שלום אומר: " התקדמנו וטיפסנו היטב מעלה, כל הזמן חשנו שיפור במשחק, ואז העלנו את ההפקה "קשר אייר" (יהונתן גפן) המחזה היה בנושא הילדים שנולדו בקום המדינה, והם מתכנסים בביתו של הנשיא. בהצגה שלום שיחק מספר דמויות, ההצגה היתה שם דבר, בעקבות הביקוש הרב של הקהל, ההפקה עלתה בין 4-5 פעמים. לאחר מכן, הקבוצה העלתה את ההפקה : " לילה במאי",  למעשה באותה השנה הם העלו 5 הצגות.
אני שואלת אותו ומה לגבי החיים – מה קורה בחייך האישיים, שלום מחייך ומבטו מרוגש " עבורי המשפחה זה הדבר הראשון בחיי,אין דבר יותר חשוב לי מהמשפחה שלי ", ואני מתוך היכרות שואלת על תפקידו החדש מזה שנה וחצי, שלום קיבל את התפקיד הנכסף,לפני כשנה וחצי נולד נכדו הראשון, הוא סבא לאגם, הוא מתרגש עד דמעות : " אני מוכן לעשות הכל בשביל הנכד שלי, זו הזכות הכי גדולה להיות בתפקיד סבא, זו המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל".


שלום מספר על ירדנה במילים רכות ואוהבות: "ירדנה אישתי, היא אהבת חיי, בזכותה הצלחנו בגידול הילדים" הוא נותן לה את כל הקרדיט, " היא המודל לילדים, ירדנה היא הדינמו, היא שכלית ואני בא מתוך רגש, אנחנו משלימים זה את זו, ואנחנו יחד כבר שלושים ושלוש שנה".


ובין החיים האישיים למשחק, הפקות נוספות עלו, לאחר ההפקה "לילה במאי" , קבוצת התיאטרון העלתה את ההפקה "הו יוליה" – פארודיה על סיפור רומיאו ויוליה, במבט קדימה, 20-30 שנה לאחר ההתאבדות. שלום שיחק בתפקיד הראשי, לצידו שיחקה אתי נחמיאס, גם בתפקיד ראשי. שלום היה מורה למחול הומוסקסואל, המחובר לבקבוק המים החמים שלו, עד לרמת התאהבות. בעקבות התפקיד למד שלום ריקודי בלט.


לאחר מכן, העלו את "בראשית" , בהצגה הזו לא הייתם רוצים להתעסק איתו, סופר על סיפורם של אדם וחווה בפן ההומוריסטי. כאן שלום שיחק בתפקיד אלוהים, אך לא היה מדובר על עולמות עליונים, נכון יותר בהיבט העולם התחתון, שלום שיחק כאלוהים מאפיונר.


הפקה נוספת שעלתה, שהתייחסה לנושא מאוד משמעותי,היתה "ערב נשים", כאשר קבוצת התיאטרון כתבה את הטקסטים, בהשראת סרטים וסיפורים – הערב הציג שלושה סיפורים שונים שכולם נוגעים בנקודה אחת - העצמה נשית,כל סיפור הוביל לנקודה בה האישה משנה את גישתה לחיים, בין אם היא עברה התעללות, או חייה חיים מרובעים ומשעממים, או קיבלה יחס מנוכר מצד בעלה. שלום אומר לי ברצינות רבה לגביי הנושא : " אנו משחקים בהעצמה נשית, לא סתם,אלא על מנת לשים תמרור אדום ולומר – " גברת, עשי צעד בחייך, החיים יכולים להיות טובים הרבה יותר".


"בין לבין, השנים עוברות והילדים אסף,תומר והדס גודלים,אסף כבר תיכוניסט וירדנה ואני שותפים ומלווים את הילדים בדרכם, "בתיכון הייתי סגן יו"ר ועדת ההורים, גם כהורים לא הזנחנו את תפקידנו בעיר, תמיד מישהו מאיתנו התפנה לתמוך.חשוב לנו לתת, מבחינתו רק חיוך זו הכרת תודה אמיתית, איננו מצפים לדבר בתמורה".


שלום בנוסף לכישוריו הבימתיים היה גנן במקצועו, במשך עשרים שנה, בין השנים הצטרף אליו לעבודה בקיץ נער שמאוד התחבב עליו,יוני, ונוצר ביניהם קשר. יוני בשלב מסוים בחייו הפך להיות בנם המאומץ של שלום וירדנה. יוני מבחינתם הוא הבן שלהם ללא שוני מילדיהם האחרים והם אוהבים אותו אהבה ללא גבולות. שלום מעיד על עצמו : " אני אוהב בני אדם ואני מאוד שמח להכיר אותם". יאמר לזכותם של שלום וירדנה שהם החוט המחבר בין המשפחה, עוטפים את כולם בחום גדול ואהבה, שלום מבשל מטעמים ש"מאסטר שף" לא נופל מהסטנדרטים שלו, המטבח הוא אחת מאהבותיו הגדולות וכמובן עם סמל הפתיחות שלו לאנשים, בארוחות השישי לעיתים הוא מכין תבשילים עבור סדר גודל של שלושים איש ויותר. שלום לא נמצא תחת מסגרות, היצירתיות היא מנת חלקו בכל תחום בו הוא נוגע.
שלום שימש במשך תשע שנים כאב בית בביה"ס "אבישור", כיום הוא אב בית בביה"ס יעלים - עופרים, אך אין זו עבודתו העיקרית בביה"ס, היחס האישי שיש לו לילדים זוהי מתנה שלא כל אחד מסוגל להעניק, הוא מביט בכל ילד ורואה אדם מולו, מדבר בגובה העיניים והילדים קשורים אליו מאוד.


לפני כארבע שנים, גילה שלום שמצבה של מחלקת הכדורגל – ילדים ונוער לא במצב מזהיר, בהחלטה משותפת עם דודי ששוטרי, מנהל המתנ"ס ועמותת הספורט, הקימו באופן עצמאי ביה"ס לכדורגל, הם תרו אחר מאמנים ופנו לקובי שוקרון, שחקנה של הפועל ערד – תמר,  קובי נענה בחיוב וכך החלו להקים קבוצות כדורגל קטנות, ביה"ס לכדורגל מנה בראשיתו 40-50 ילדים. לאחר מכן, אפיק ארזואן הצטרף כמאמן נוסף, בסוף השנה הגיעו לכמות של 80 ילדים המשתתפים בחוגי הכדורגל. זה היה מעבר לציפיות, בכל שנה מסגרת הילדים גדלה והם יצאו לטורנירים בדרום, כעבור שנתיים מהקמת ביה"ס לכדורגל, הם הגיעו למסגרת ליגה מחוזית, הנוער שיחק בליגה, שלום אומר בפנים שמחות: "ראשית יצרנו רצף, התחלנו עם מסגרת מחייבת, כשילד רואה כישלונות, הוא נוטה לעזוב, אך לצד הכישלונות שמנו דגש על השיפור, מה שמלכתחילה רצינו להנחיל לילדים, זה ערכים : משמעת, אהבה לזולת וגיבוש חברתי, שאלו מובילים אותם להיות אנשים ושחקנים טובים יותר.


בשנה השלישית היו  180 ילדים בביה"ס לכדורגל. המוטו העיקרי שלנו הוא להוציא את הילדים בעיר ממעגל הרחוב ולספק להם מסגרת, רבים קיבלו מלגה, ובכלל לתת להם לעשות את מה שהם אוהבים".


שאלתי את שלום, למה דווקא כדורגל? גם הוא בעבר שיחק כדורגל, בצעירותו היה שוער בבני יהודה ושיחק בהפועל חולון. שלום ויתר על הגינון כי הוא ידע שיש לו מה להעניק לעולם הילדים, ישנם ילדים שחווים כאב ועצב בחייהם והוא עוזר להם להתעצב כפלסטלינה למשהו רך ונעים יותר.וזו התמורה העיקרית עבורו, זה מה שמפרה אותו.


במהלך השנים עלתה הפקה מיוחדת של יאקיש ופוקצ'ה – היה זה תיאטרון קריאה, כאשר הדמות לא קמה מהכיסא. ההפקה עלתה 5 פעמים, הרעיון היה של מיכל ואנשים צחקו עד דמעות. בין לבין קבוצת התיאטרון השתתפה בטקסי הזיכרון בעיר, ולאחרונה עלתה הפקה ייחודית של "מוזיאון הנשים האמיתיות", ההפקה הופיעה בחמישי שעבר, במסגרת הפסטיבל, גם בנושא העצמה נשית. הפקה מיוחדת מסוגה בה הקהל עובר מסע בתיאטרון תוך כדי מונולוגים של נשים הנמצאות תחת מסגרת. קטעי הקישור נכתבו על ידי שלום, עופר ארצי, אסף ראובן ומיכל יהודה. שלום שיחק בהצגה כמדריך במוזיאון.
ב- 24.09.11 ההצגה תופיע בתחרות ארצית בצוותא תל אביב, בה יתחרו 25 תיאטראות מכל הארץ.
ובדצמבר נעלה ערב לזכרו של יוסי בנאי, בשילוב תיאטרון, שירה וריקוד, לקראת סוף השנה תעלה הפקה נוספת של הצגה של שני אנשים,בה ישחקו אסף ראובן ושלום היימן, בבימויה של מיכל יהודה.