הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

התפר העדין שבין החיים והמוות

מאת: מערכת עיתון הצבי writer
אודות הכתב: מערכת עיתון הצבי
תאריך: 2014-12-18 10:02:56

התפר העדין שבין החיים והמוות
"התפר העדין שבין החיים והמוות"

במסגרת "ארט קפה" במתנ"ס בראשון בערב, יובל מרום פותח תערוכת יחיד. ראיון

יובל מרום נולד בפתח תקווה, וכיום גר בערד. יובל הוא תלמיד אחרון למונה לווינס, מאסטר בת מאה שנה, אמן מאומץ על ידי גלריה אופיצי בפירנצה שעשה שנתיים בשליחות במוזיאון הלובר. יובל קיבל מלגת פרופסור מתמחה בבוזאר - האקדמיה לציור בפריז. הציג מספר תערוכות יחיד בארץ. בראשון הקרוב הוא יפתח תערוכת רפרודוקציות ענק של ציורי שמן שלו במתנ"ס, במסגרת "ארט קפה" - מפגש אמנים, בשעה 20:00..

 

בציורים שלך מופיעות גולגלות. מהן עבורך?

גולגולת היא סימבול מופלא בעיניי לתפר העדין שקיים בין החיים והמוות. אתה מסתכל על עצם דומם שהיה פעם חי וקיים, שהיו לו כל המרכיבים של גוף חי. הוא אכל, שתה, נשם, הריח, ובעצם מה שנותר ממנו הוא הדימוי של חיים שהיו. אתה יכול להסתכל ולשוות בנפשך מהלך שלם של חיים אל נוכח פני הדממה. זה מרתק בעיניי.

 

למה הנוף אצלך מצויר בצבעים חזקים כל כך?

אמנות מקיימת ערכים אבסולוטיים של הרמוניה, קומפוזיציה וצבע. כל עוד הערכים האלה מתקיימים, אפשר להגיד שהציור עובד. אחיו של ואן גוך שאל אותו: "למה אתה לא נצמד לצבעים המדויקים שקיימים בנוף?". ואן גוך ענה לו שלפעמים הצבעים הכל כך אינטנסיביים על הפאלטה, הם מרהיבים יותר מהנוף עצמו. גם אני חושב שיש מקומות שבהם אתה רוצה להוסיף דרמה, ואינטנס, וייחודיות שלאו דווקא משתקפת בצבעים האותנטיים של הנוף.

למרות שהמקום שאני בא ממנו הוא אמנות קלאסית, ההתייחסות שלי לצבע היא לחלוטין מודרנית. כל עוד אני רואה שהשילוב הזה עובד ומקיים את התנאים ההכרחיים להגדרה של מהו ציור. משהו מאוד קוסם לי בלקחת את העקרונות הציוריים למקומות יותר פנטסטיים, עזים וסיפוריים הרבה יותר. חשוב לי לספר סיפור בתמונה הזאת.

 

יש הרבה אמנויות לחימה בציורים ובצילומים שלך.

אמנויות הלחימה מרתקות אותי. מושך אותי לחוות דמויות פנטסטיות, לעיסוק הגופני, לחוויה של תנועה אנושית בתוך התנועה הקוסמית. יש בי את הזיקה לפנטזיה, לדמויות ההרואיות שעומדות מעל התהומות. יש בזה רבדים קסומים.

 

אתה נוטה לצייר הרבה נוף, בדרך כלל עם דמות אחת.

אני מנסה לשלב בקומפוזיציה דמות וטבע, מצייר סוג של סצנות. חשוב לי להראות את העוצמה של הפרט מול העוצמה של הטבע וליצור ניגוד והשלמה ביניהם. אני אוהב לעסוק בדברים שהם מאוד עוצמתיים. הרים, גומחות, מערות, יש כאן כר נרחב להבעה בצבע וצורה וזה מרתק. זה נותן הרבה חלל בסיפור של התמונה.

ולגבי הדמות האחת - אם הדמות מספיקה בעוצמה שלה, אני לא רוצה להסיט ממנה את העניין. כמה דמויות יפזרו את תשומת הלב של הצופה.

 

חוויות הצבא השפיעו עליך?

כשאדם חווה דברים בצורה מאוד עמוקה שמשפיעה על כל המהות שלו ותפיסת העולם שלו, ודאי שזה נכנס לכל רובד באמנות שלו. זה חלק ממך. זה קיים. אני יכול לייחס לזה את העיסוק בגולגלות, נושא החיים ומוות. זה מה שהתרחש לנגד עיניי. זה משקף את העימות בין החי והמת.

יוצר הוא כמו הר געש. כשהלחץ מבפנים מתגבר הוא צריך לשחרר אותו. אם במוזיקה, בכתיבה או בהבעה פיזית - אמנויות לחימה. אין לך יכולת להכיל את הדברים בפנים ולא לתת להם את הביטוי שלהם, כי אחרת אתה מתפוצץ. האפשרויות שנפתחות בפניך דרך האמנות מחיות אותך. להמשיך, לספוג חוויות, לעבד ולהביע אותן. זה מזכיר את סיפור הזן על הנזיר וכוס התה. פעם בא תלמיד למאסטר ואומר לו: "למד אותי כל מה שאתה יודע". אמר לו הנזיר, "קודם נשתה תה". הנזיר שפך את התה לכוס, שפך ושפך עד שהתה נזל על הרצפה. "מאסטר, מה אתה עושה?", שאל אותו התלמיד. "אתה כמו כוס התה", אמר לו הנזיר. "אתה גדוש בדברים. אתה צריך לרוקן את הכוס כדי למלא אותה מחדש".