הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

הנסיך בעל חיוך הזהב

מאת: דקלה שוקרון writer
תאריך: 2011-08-04 13:09:30

הנסיך בעל חיוך הזהב
"הנסיך בעל חיוך הזהב"

קצת משונה לתרגם סיפור חיים למילים, את סיפור חייו של דני, היה מרתק עבורי לכתוב, הזיכרונות עלו ויחד איתם יכולתי לראות את התמונות רצות, אני זוכרת  היטב את הדמות המחייכת -  כשדני היה נכנס לחדר, כולם מיד היו סביבו, דמות אהובה על הבריות.

ביום א' הקרוב, ה- 31.07.11 יערך טורניר טניס לזכרו.

דני יליד ערד, נולד ב-4.9.80 בביה"ח סורוקה שבבאר- שבע. בן ללינדה וז'אק ואח קטן לקרן, שהייתה אז בת 4, כשהגיח הרך השובב לאוויר העולם. כמובן שאת תכונת השובבות והאופי האנרגטי גילו כולם מעט אחר-כך. דני, בעל תלתלי הזהב וחיוך שובה לב, גדל ולמד בביה"ס "יעלים" ("יעלים-עופרים" כיום) , את הטניס הוא אהב מגיל צעיר מאוד והחל לשחק בגיל 6.

"הוא היה מצוין, שחקן מקצועי, התחרה בתחרויות " –  מעידים עליו חבריו. הטניס היה ביתו השני, למעשה, הוא התגורר מול השביל המוביל למבואת הטניס, כך שבכל יום קפץ לבקר בו, גם כשלא התאמן. הוא לא רק שיחק טניס, אלא גם עזר לסייד ולצבוע, לטפל בגינה, הכל עניין אותו ותמיד הושיט יד לעזרה.

עוד תחביב שרכש לעצמו כבר בשנותיו הראשונות, היה בתחום המוזיקה, דני אהב לתופף מגיל קטן, הוא התחיל בצעדיו הראשונים בתיפוף במסגרת טקסי ביה"ס ובעבור השנים, היה המתופף הרישמי של להקת "שוקוטין", למי שזוכר, כמה מחבריה היו מוזיקאים טובים, עד היום – כמו ניר גרטל  ואסף מרקו.

באחד מערבי הנוער במתנ"ס של אז, לפני 13 שנים בערך, כשהופיעו מגוון להקות צעירות מהעיר, הופיעו גם "שוקוטין", הקהל ממש העריץ אותם, זה היה אחד מהערבים הסוחפים השמורים בזכרוני, הם הופיעו יחד גם ב"פאקו"  - דיסקוטק שהיה בזמנו באיזור התעשייה.

עוד בנעוריו של דני, ז'ק, אביו , היה הבעלים של פאב "המרפסת" , בקרית האומנים. היה זה מקום העבודה והבילוי של כל חבריו של דני, יותר ממקום עבודה היה זה בעיקר מקום מפגש. הוא היה ברמן ולמעשה אחראי על כל הקשור בניהול הפאב, מלבד זאת, היה גם הדמות התומכת והמחוברת לאביו. הם היו קשורים זה לזה מאוד ומבחינתו הקשר המשפחתי היה מעל לכל, היה חשוב לו לשמור על קשר הדוק עם אחותו הגדולה ועם אימו, אותה העריץ על ניסיון החיים השופע שלה ועל תבונתה. באחת הפעמים חפץ אביו להעתיק מגוריו לעיר אחרת ודני סירב בכל תוקף,הוא אהב מאוד את ערד, אך יותר מכך, אהב מאוד את אהובת נעוריו, 14 שהתגוררה בעיר, היא היתה הסיבה העיקרית לכך שרצה להישאר לגור בערד.

למרות  שניחן בליצנות ומעשי קונדס, דני היה מאוד בוגר לגילו, תמיד העמיק שיחה, תמיד ידע מה הוא רוצה מעתידו, לאן דרכו תפנה, חלם לעבוד בשב"כ. הוא היה פטריוט מגיל צעיר, כבר בכיתה יא' היה נוהג לומר כי "ילחם בלבנון" , זה היה ברור שישרת ביחידה קרבית. הוא היה דמות המפתח בחבר'ה - החבר'ה שלו , שהיו כצרור מלוכד, תמיד יחד, משתעשעים, מבלים והרבה סביבו. ובכלל, דני היה חבר של כולם, לא משנה באיזה גיל, או מהי "הדמות" של אותו חבר שקשר איתו קשר, הוא ידע לרקום מערכות יחסים עם כל אדם  וזוהי תכונה מאוד מיוחדת שהייתה טבועה בו, וחבריו ומכריו  אהבו אותו על- כך אהבה אמיתית.

בביה"ס זוכרים לו את שעות התיפוף שהעביר על השולחנות, הוא למד במגמת "מוטורולה" ולמרות שהפריע למורים מפעם לפעם, גם את ליבם הוא כבש. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1999 , במחזור ל"א.

דני התגייס לצה"ל בין הראשונים בשכבה, בחודש אוגוסט, ליחידת "שמשון", דני דגל במוטו ש" אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" , הוא נתן את כל כולו עבור חבריו ליחידה והיה "מורעל " , בצבא עבר טירונות קרבית ובמשך שירותו הצבאי , כאשר הפך לוחם, עבר קורס צלפים. כשקיבל את דרגת הסמל, חזר הביתה לסבתו שתתפור את דרגת הסמל לחולצת המדים, דני חזר לצבא עם דרגתו החדשה ותפס קו יחד עם היחידה בבית לחם.

בתאריך ה- 2.4.2001 בעת שירד משמירה על קבר רחל, נפגע מירי צלפים, בעודו פצוע, בגבורה רבה הצליח דני להמשיך בדרכו לכיוון ה-ש.ג ולהודיע כי נורה. הוא פונה ע"י  פרמדיק ורופא צבאי ומשם הועבר למחסום הכניסה לבית לחם, אח"כ הועבר ע"י ניידת טיפול נמרץ לביה"ח הדסה עין-כרם ושם נפטר מפצעיו.

גיבור, לפני שעזבת דאגת לבלות עם אהוביך והספקת לומר להם את אותם דברים חשובים ששמרת בליבך. לנו נשאר הזיכרון המתוק מימך, חיוכך הנצחי,החיוך שאף פעם לא ימחק.