הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

סטריטבול ערד הראשון

מאת: מערכת עיתון הצבי writer
אודות הכתב: מערכת עיתון הצבי
תאריך: 2014-05-28 20:13:23

סטריטבול ערד הראשון
"סטריטבול ערד הראשון"

ההרפתקה הזו החלה לפני כמה חודשים. יום אחד ניגשו אלי אור כהן  ודראל פינטו, שני תלמידים בכתה ח' בבית הספר. דראל: "בוא נארגן טורניר".   אני: "אתם רוצים טורניר?" שאלתי בחיוך מרוצה (גם אני רוצה!). "איזה טורניר נארגן?". אור: "בוא נעשה סטריטבול",

בתור ילד, כדורסל היה מרכז חיי (עד שגיליתי שיש דבר כזה שנקרא "בנות"). היה לי אוסף קלפי NBA  רציני מאוד. שיחקתי בקבוצה תחרותית מכתה ד'. השתתפתי גם ב3-  טורנירי סטריטבול, וכל כך אהבתי את זה. החבר'ה התפרצו לדלת פתוחה.

"אתם מבינים שזה הרבה מאוד עבודה להפיק אירוע כזה, נכון?" שאלתי. שניהם הנהנו. ראיתי בעיניים שלהם את ההתלהבות והציפייה. וגם את זה שאין להם מוסג מה זה אומר לארגן אירוע כזה. וזה ממש לא עניין אותי. "אוקי, אז נעשה סטריטבול".

בימים הקרובים ישבנו מספר פעמים בבית הספר ונתתי להם "שיעורי בית" על טורנירים וחומרים למחשבה. בשבועות הבאים קיימנו מספר פגישות בנושא הטורניר במסגרת מועדון הנוער שלנו "הקומה השנייה" – המסגרת לקידום יזמות חברתית בבית הספר.

במפגשים האלו דיברנו על ההפקה- הלוגיסטיקה והצרכים של אירוע כזה: אולם, פרסום, הרשמה, חוקי משחק, שיטת טורניר, חולצות,  צוות  שמנהל את האירוע בפועל. בעיקר, כמו בכל פרויקט חברתי, צריך שיתופי פעולה נכונים – הלב של העשייה החברתית בעיני.

בעצתו של החבר אלון סגל, התקשרנו קודם למנהל המתנ"ס דודי שושטרי וביקשנו פגישה. כבר בטלפון גילינו שדודי מאוד בעניין. לפגישה דודי הגיע מוכן עם מידע לגבי סטריטבול במודיעין. האווירה הייתה של "בוא נעשה את זה" מהרגע הראשון, ולא של "בוא תשכנע אותנו ". בפגישה השתתף גם דייגו ריי, והשיחה הייתה גם ועניינית מחד, וגם פתוחה לשיתוף הילדים בהפקה.

לפגישה הבאה עם החבר'ה בבית הספר הגעתי והכרזתי בהתרגשות: "יש לנו שותפים, והולך להיות סטריטבול בערד!"

משם העברנו הילוך וקיימנו מספר פגישות עם דייגו שהוביל את ההפקה ונתן מקום לילדים, בשיתוף ובקשב,  כאילו הוא חונך בבית הספר הדמוקרטי. לאט לאט צברנו קצב ויצאנו לדרך: מיתוג, יצירת חומר שיווקי, פרסום בעיר ובאינטרנט, כתיבת חוקי המשחק ושיטת הטורניר, תחילת הרשמה..

לא היה ברור כמה עניין נצליח לייצר והמתח נמשך עד הימים האחרונים. בבוקר האירוע היה גם פקשוש לוגיסטי בלוח המשחקים שהודפס, ובעצם לא יכלנו להתחיל את הטורניר עד שיתוקן. הייתי במתח רציני– כחצי שעה לפני פתיחת המשחק הראשון, לא ידעתי מה יעלה בגורל ההפקה הזו. האולם התחל להתמלא בילדים והורים. היה לי חשק קטן לקחת את הניירות הלא ברורים של לוח המשחקים ולעשות בהם סדר בעצמי. הבטתי במתן קיסינגר, תלמיד כתה ח' בבית הספר שהיה האחראי על הארגון, עמוק בתוך ניירות המשחקים.

 אני: "מה עושים מתן?". הוא הרים אלי את עיניו הכחולות וראיתי את המתח קופץ מהם. מתן: "אני לא יודע... אני מנסה לעשות סדר...אני לא יכול..." מתן היה בלחץ ברור, הבנתי אותו והבנתי כמה גדול הרגע הזה עבורו. "אין שום בעיה. יש לנו חצי שעה וזה "ים" זמן. מה אתה צריך ממני?"

מתן ביקש שאתן לו עוד כמה דקות לייצר מחדש את תוכנית המשחקים על נייר הטיוטה, ושאני אכתוב אותה על הניירות הגדולים. נתתי לו לעשות את שלו, תו"כ שאני מנסה להרחיק ממנו את את שאר המארגנים ואת הלחץ, וכך היה. בזמן אמת, ומול אולם המתחיל להתמלא בילדים רעבי משחק, דייגו הלהוט, ומוזיקת דאנס רועשת, מתן הבין מה צריך לעשות. הוא הכין לעצמו סדר מחדש (באופן שאני לא הבנתי, מודה) על נייר טיוטה, הפעיל אותי בכתיבה המחודשת והצליח לשחזר את העבודה שלו. הצלחנו לתקן את לוח המשחקים באיחור קל ולצאת לדרך.

בינתיים הנוער שלנו - אור כהן, דראל פינטו וגיא קלכמן בראשם-  התייצבו ונתנו יד איפה שצריך. הצטרפנו  לסיוע מכריע של גולן האחראי על האולם שארגן את המקום, יוני התקליטן שנתן לנו בראש עם מוזיקה מלאת אנרגיה, ודודי מנהל המתנ"ס שעזר לסגור פינות והפתיע ביכולות הקריינות. האולם התמלא בכיף והיציעים לא נשארו יתומים שעה שעשרות הורים וחברים הגיעו לעודד.

היה גם כדורסל- חמש קבוצות בגילאי ד-ו התחרו בשיטת ליגה, כך גם חמש קבוצות בגילאי ז-ט. היו גם תחרויות של קליעות עונשין ושלוש נקודות. היתה דרמה. היו מנצחים ומפסידים.

מבחינתי, הניצחון הגדול היה עצם קיום האירוע. הרעיון והחזון, חוויית היצירה, ההשקעה, ההתגברות על הקשיים. יצירת חברים ושותפים חדשים. וכמובן, הכיף האהבה לכדורסל.

לחיים! להתראות בסטריטבול הבא J