הוסף למועדפים מערכת עיתון הצבי: 08-995-7777

ערד

והסביבה - ברוכים הבאים לערדניק, אתר החדשות המוביל בעיר ערד.

תנו לרוני לרוץ

מאת: בן שיף writer
תאריך: 2012-08-30 10:46:30

תנו לרוני לרוץ
"תנו לרוני לרוץ"

רוני טרטין, אצן סודני הגר בערד עם משפחתו, מתאמן לאולימפיאדה. עכשיו רק נשאלת השאלה איזו מדינה ייצג רוני בברזיל 2016?

צילום: גיליארמו צנטנר

רוני טרטין, עילוי על מסלול הריצה, לא השתתף באולימפיאדת לונדון וגם לא בבייג'ינג. טרטין השתתף בעבר בתחרויות אתלטיקה בסודאן ובמדינות ערב ואף זכה בשש מדליות, מהן שתיים מזהב, בריצת 400 מטרים. "אם רוני היה מייצג אותנו באולימפיאדה, יכול להיות שהיינו חוזרים עם מדליה", אומרים תושבים בערד שהתגייסו למענו.עוד שגר רוני בנובה, חבל ארץ על גבולה הדרומי של צפון סודן, הציבו מולו רשות הספורט של סודאן בחירה: או שתתאסלם ותוכל לרוץ או שתלך לכלא, רוני סירב ונשלח לכלא. גם במאסר עמד רוני בדילמה, אם יסכים להתגייס לצבא ולהילחם באחיו ומשפחתו – יקבל רוני חנינה מלאה. רוני הסכים להצעה רק כדי לנצל את ההזדמנות כדי לברוח מהארץ, וכך הגיע רוני עם משפחתו לישראל ולערד. טרטין הגיע לישראל בשנת 2008 לאחר מסע מייגע שנמשך לדבריו כשנתיים וחצי. הוא ברח מאזור קורדופאן הסמוך לגבול בין סודאן לדרום סודאן, עקב המלחמה שהתחוללה אז באזור. "ברחתי מאזור הסכנה בגלל המלחמות", הוא מספר. "פחדתי מאוד מאנשי הצבא של סודאן. הם אמרו לי שאם לא אלחם בשכנים שלי מאותה העיר, הם לא יתנו לי לצאת לתחרויות, אז החלטתי לברוח". בני הנובה מהווים חלק גדול מהאוכלוסייה בערד, מוערך כי בערד גרים 120 משפחות צפון סודניות הבאות מחבל הנובה. ביום חמישי האחרון הגיעו מרביתם, יחד עם פעילי זכויות אדם מכל חלקי הארץ, לראות את רוני רץ ולהזדהות בריצתו הסמלית, יחד עם משפחתו, כדי לעלות את בעיית בני הנובה למודעות.

מי אתם בני הנובה?

עשרות מהגרים מסודאן התבקשו בחודשיים האחרונים להגיע למשרדי רשות האוכלוסין וההגירה כדי לחדש את אשרת השהייה שלהם בישראל. אולם להפתעתם, כשקיבלו בחזרה את האשרה, התברר להם כי אנשי הרשות שינו את רישום המדינה שממנה באו מסודאן לדרום סודאן, וכפי שצוין, מיקומם הגיאוגרפי של הרי הנובה הוא בצפון סודאן. על אף שינוי הרישום באשרה, ברשות ההגירה והאוכלוסין טוענים כי אין בכוונתם לגרש את המהגרים שבאו מאזור הרי הנובה בסודאן, הסמוך לגבול עם דרום סודאן. אולם המהגרים עצמם וארגוני זכויות אדם שמסייעים להם חוששים מתרגיל של הרשות.

בעקבות השינוי באשרה, חושש טרטין שיגרשו אותו מישראל. "אני לא רוצה לחזור לשם. אין לי לאן לחזור, כשאגיע ישלחו אותי לכלא ל-20 שנה. מי יודע מה הם יעשו בי", הוא אומר בכאב.

כשהגיע טרטין לישראל הוא התחיל לעבוד באחד מבתי המלון בים המלח והתגורר בערד יחד עם רעייתו יוסילה ובתו ויויאנה. בארץ הצטרף למשפחה בנו של טרטין, רפאל, כיום בן ארבע.

לפני כחודש התבקש טרטין לבוא למשרדי רשות ההגירה. לדבריו, "כשיצאתי מהמשרד גילתי ששינו לי באשרה את המקום ממנו הגעתי מסודאן לדרום סודאן. לא הבנתי מה קרה".

בערד, הפך טרטין לסמל המאבק בגירוש המהגרים האפריקאים והתושבים מסייעים לו. "עבדתי באחד המלונות בים המלח תקופה ארוכה", הוא מספר, "אבל לאחר שינוי האשרה, אף אחד לא רוצה להעסיק אותי", כשנקרא טרטין לפני כמה שבועות למשרדי רשות ההגירה. לביתו הגיעו עשרות תושבים שחלקם כלל לא מכירים אותו, כדי להיות עם משפחתו בשעות ההמתנה מורטות העצבים.

בימים אלו מוקם ועד שכונתי בשכונת ה"פטיו", שבה מתגוררים רוב הפליטים והמהגרים. תפקידו של טרטין הוא לגשר בין התושבים הוותיקים לבין המהגרים. "רוני פעיל מאוד בקהילה. שכונת הפטיו הוזנחה על ידי הרשויות במשך שנים. הוא מקבל טלפונים משני הצדדים והוא אחראי על הקשר ועל פתרון הבעיות בין שתי האוכלוסיות בשכונה הוותיקה, רוני הפך לדמות מוכרת מאוד בעיר", מספרת טובה בן צבי-מרק, תושבת העיר החברה בתנועת הקש"ת - קבוצה לשיתוף בין-תרבותי.

בני אדם עם עתיד לפניהם

גם אנשי הרוח והתרבות בעיר החליטו להתגייס לעזרת טרטין. את ריצת הזדהות עם רוני, ארגנו דוד ואנה ופנר, סופרים בני העיר יחד עם טובה בן צבי-מרק ובעזרתם של האמן המקומי, אלון אהרוני, הסופר עמוס עוז ואשתו נילי, רותי רומרו, מרינה לנדאו, יורם פרץ, שרון ליבנה ושר החינוך לשעבר, יוסי שריד. "רוני רץ כדי לזכות בחופש ובצדק למען בני הנובה", אומר דוד ופנר. "היינו עדים לעצירת אחד מבני הנובה בערד יחד עם משפחתו, ואז פגשנו את רוני שנעצר שבוע אחרי. הכרנו את רוני, ראינו איש עם רצון שלא מוכן לוותר על עתידו. אנחנו חושבים שהדרך היחידה לעזור לפליטים היא לא להציג אותם רק כמסכנים, אלא כבני אדם עם עתיד לפניהם, שיש להם עבר והיסטוריה. יש לנו שתי מטרות. הראשונה היא ללחוץ על מקבלי ההחלטות שיחזירו להם את זהותם המקורית שנלקחה מהם ושיעניקו לבני הנובה מעמד של פליטים, כי הם סבלו במשך שנים. המטרה השנייה שלנו היא שרוני יוכל להמשיך את הקריירה שלו כספורטאי. זיהינו את רוני כחלוץ הקהילה שלו". הוא מוסיף.

ריצה יוצרת שמחה

בעקבות היוזמה, פנה לטרטין דניאל קרן וביקש ממנו להצטרף למועדון "מרתא". קרן הוא אמן לחימה ישראלי העוסק גם בטיפוס הרים וספורט אתגרי וייצג את ישראל בתחרויות ספורט אתגרי ברחבי העולם. קרן, במקביל לחייו כאמן לחימה החל לרוץ למרחקים ארוכים, לצאת למסעות אתגריים ולטפס על הרים וצוקים מהגבוהים בעולם. בין הישגיו ניתן למנות את הטיפוס לפסגת האוורסט, מסע סקי לחציית כיפת הקרח של גרינלנד, מסע לקוטב הצפוני, אולטרא-מרתון באנטארקטיקה והמרוץ הרגלי חוצה מדבר הסהרה. בשנת 2007 ייסד קרן את מועדון רצי תל אביב ומועדון ריצות ארוכות – מרתא. "מטרת המועדון היא לתת לכל אדם, שרואה בריצה כלי להשגת מטרות ואמצעי להגשמת חלומות, את הסביבה התומכת והמתאימה להשגת מטרותיו", מספר קרן. בעקבות כך, נוסע טרטין פעמיים בשבוע לתל אביב להתאמן עם מועדון מרת"א באצטדיון האתלטיקה הקלה במטרה להתחיל שוב את קריירת הספורט שלו כפי שעשה בסודן. כמו כן, דניאל קרן ומועדון מרת"א, החליטו לתרום 50 זוגות נעלי ריצה לילדים ותושבים בערד כדי להנחיל את תרבות הריצה, ככה אם מישהו רוצה לרוץ – עכשיו יש לו את ההזדמנות, ריצה יוצרת שמחה והנעליים יפיצו את השמחה לכולם", סיפר טרטין.

מכיוון שרוני מוגדר כפליט, אין לו אזרחות ישראלית ואין ביכולתו לחזור ולייצג את מדינת צפון סודאן, באולימפיאדה שתתקיים ב-2016 בריו דה ז'נרו, מתכוון טרטין לרוץ תחת דגל האו"ם. "באולימפיאדת לונדון, הנבחרת האולימפית של האו"ם מנתה 4 פליטים מרחבי הגלובוס", מציין טרטין, "אך החלום שלי הוא לייצג את ישראל ולהניף את הדגל הישראלי מעל אצטדיוני האתלטיקה הקלה בריו".

בספורט אין 'קהזינות'

בסודן, הריצה היא חלק חשוב מהתרבות, "הייתי בן 11 שהתחלתי לרוץ", ממשיך טרטין, "החברים שלי שרצו איתי בסודן, אני רואה אותם בטלוויזיה משתתפים בתחרויות בלונדון ובתחרויות שהיו בבייג'ינג, זה מצחיק כי אני זוכר שהתוצאות שלי היו יותר טובות משלהם והם הצליחו להגיע לשם ואני לא. בסודן התאמנתי בתור ילד עם האצנים הבוגרים בריצות 15 קילומטר ולהפתעת כולם הצלחתי טוב מאוד וגם יותר טוב מהם. בסודן יש תרבות שלמה של ריצה, שיצאנו לריצות, היו מכוניות ביטחון ששמרו עלינו ושמרו שלא יפריעו לנו במהלך הריצה".

רוני לא רץ לבד, אשתו, אחותו וילדיו רצים אף הם, "גם לאחותי יש מדליות בריצה", ממשיך רוני בעברית רהוטה, "בספורט אין 'קהזינות' – הבדל בין אנשים, ספורט זה ספורט. אם מדינת ישראל תקבל אותי, אני ארים את דגל ישראל בתחרויות בגאווה גדולה".